משק ברזילי- הכי טבעי לי. פוסט בריא וטעים!

"בא לך ארוחת בוקר?"

לא פעם אני שואלת חברה מהאזור את השאלה הבסיסית הזו.

ראש העין היא ממש לא מעצמה קולינארית, ולכן, אין ברירה, כמעט תמיד אני יוצאת מהעיר.

בוקר של כיף אומר מבחינתי כמה דברים: בלי להתרחק, בלי בעיות חניה, עם אוכל "מעניין", ועם קפה טוב.

לא, לא עוד "סתם חביתה עם סלט", אלא משהו שיהיה קצת מעבר.

כמה ששמחתי לגלות שממש קרוב אלי, במושב ירקונה(צמוד להוד השרון), יש פנינה אמיתית.

מעבר לזה שהיא פנינה, היא גם פנינה בריאה, באופן יחסי(-:


"משק ברזילי" היא מסעדה צמחונית-אורגנית המתמחה בבישול בריא ומלא.

המסעדה ממוקמת במשק חקלאי במושב ירקונה.

כבר כשנכנסתי, שמחתי לגלות פינות מקסימות בחצר החיצונית:

מרפסת עץ מקורה, פוטונים ופינות ישיבה נעימות, טובלות בהמון ירוק:



המסעדה מושתת על ירקות ופירות אורגניים הגדלים בשדה ובמטע הסמוכים למסעדה.

קיים דגש על הטריות והעונתיות.

התפריט של "משק ברזילי" מתחלף על פי עונות השנה,

וכל מנה בו נעשית עם המון מחשבה של בריאות+טעם+יופי.

במטבח של "משק ברזילי" יש שימוש ייחודי במגוון רחב של קטניות
(מאש, סוגי שעועית מיוחדים, עדשים וכו'),
דגנים (קינואה, אורז מלא, דוחן, בורגול, קוסקוס וכו')
ותחליפי חלבון מהצומח
(סויה, טופו וכו'- שיסלחו לי חובבי הז'אנר, סויה וטופו אני ממש לא אוהבת):



גם המרפסת המקורה שבה ישבנו הייתה סוג של מקום חמים ונעים, שמרגישים בו בבית.

בחוץ לגמרי, אבל ממש בבית(-:



פתחנו עם משקאות.

בוקר, ואני בלי הקפה שלי לא מתחילה את היום(-:

מיץ תפוחים(אורגניים, כמובן), היה טעים להפליא,

והקפה גם הוא היה מצוין:


באנו לטעום את התפריט החדש, המציג מיני מאפה שונים שעשויים עבודת יד, 
וכולם על טהרת חומרי גלם אורגניים.

פתחנו עם סלסלת כיפית של לחמים מענגים, ולחמניות טעימות, שלצידם הגישו שלושה ממרחים, 
שניים מהם היו פשוט מעולים:



ממרח גזר(אני צריכה להזכיר שהגזרים אורגניים???),

שהיה פשוט עונג נפלא על הלשון.

למרות שהוא צהבהב, תאמינו לי, זה גזר (-:

יש בו גם אגוזים, וכל מיני דברים טובים.

טעים!!!



הממרח השני היה מעשבי תיבול, וגם הוא היה מעולה.

את השניים האלו ממש אהבתי,

ואפילו בשבילם אני אחזור לשם שוב.

כן, זה לא עוד ממרח אבוקדו, גבינת שמנת, ממרח טונה.

זה אחר, ומתכתב בצורה נפלאה עם הקונספט של האדמה:


שני סלטים טעימים הוגשו לנו:

עדשים מונבטות, קינואה, עלים בשמן שומשום ורוטב עשבי תיבול,

וסלט ירקות עונתי עשיר, עם זרעי פשתן וגרעינים:


המאפים מבוססים על קמח מלא שאותו מנפים במקום
וכן על סוכר קנים אורגני, חמאה,
פירות אורגניים וביצים אורגניות בלבד.
במרבית המוצרים מחליפים את השומן הנדרש בעבודת
הקונדיטוריה בטחינה משומשום מלא, תחליף בריא יותר.

במאפי הפירות משתמשים באפיה בפירות מגידול אורגני בלבד:



בלחמים שהינם טריים ונאפים במקום מידי יום ויום עשה שימוש תדיר בדגנים:

פשתן, שומשום מלא, זרעי חמניות, גרעיני דלעת כולם מלאים ואורגנים:


לחם שאור– מכיל קמח מלא, יין אדום, מחמצת, שקדים, אגוזים ומלח.

מחמצת היא עיסה חמוצה של קמח ומים שמותססת משמרי בר שבאוויר וגורמת לתפיחת הלחם. 

הוא דחוס ובעל טעם מעט חמצמץ.  

לחם דגנים– מכיל קמח מלא, בורגול, שומשום, פשתן, גרעיני דלעת, מחמצת, שמרים ומלח. 

לחם בירה– מכיל קמח מלא, בירה, מחמצת, שמרים, סילאן ומלח הוא מתקתק, ואוורירי יחסית.

לחם כוסמין– מכיל קמח כוסמין ושיפון, שמרים, דבלים ומלח הוא דחוס ומתקתק.

לחמניות סובין, שיפון וקמח מלא







התפריט החדש כולל מיני מאפים, כולל פוקאצ'ות עם תוספות.

אני, באופן אישי, פחות התחברתי אליהן. הטעמים היו מעט עזים מדי, בעיניי,
ואני בכלל אוהבת אוכל איטלקי "אורגינל". 

כמו שטופו לא יוכל להחליף בשר בשבילי,
כך גם פוקאצ'ה "אורגנית/בריאה/קמח מלא"
לעולם לא תחליף את הטעם האמיתי.  



והייתה גם חביתה ללא ביצים, שהאמת, הייתה לא רעה בכלל!!!



והקינוחים, למרות שאין בהם גרם של קמח "רגיל",

היו ממש ממש טובים.

הקמח שבו משתמשים ב"משק ברזילי" הוא הקמח הזה:





בין הקינוחים אפשר למצוא מבחר מגוון,

ואפשר כמובן גם לקנות הביתה. 

אז מה יש שם?

עוגת טחינה תפוחים– עוגת הדגל כבר שנים רבות,
טעימה להפליא, במיוחד שאני חובבת גדולה של עוגות תפוחים:




עוגת פירות: משתנה לפי פירות העונה והמלאי האורגני

פאי עם פרי וקרם שקדים מכיל בצק פריך,קרם שקדים ופרי משתנה 

קרמבל פירות אפויים עם פירורי בצק, שיבולת שועל ואגוזים, מוגש חם עם קצפת 

פאי לימון– בצק פריך עם קרם לימון אפוי, מוגש עם קצפת

בראוניס– מכילים שוקולד מריר 70% הם נימוחים, אפשר עם או בלי אגוזים, ומתאימים מאד לילדים 

עוגת גבינה– בצק פריך קרם גבינה ווניל 

עוגת שוקולד– בצק פריך וגנאש שוקולד 

מוס שוקולד– עשיר מאד, עשוי משוקולד 70%(קינוח מתאים גם לרגישים לגלוטן )

קרם טפיוקה– כדורים קטנים דמויי פנינים, עשויים משורש עמילני, מקורן בארצות טרופיות. הקרם מכיל חלב קוקוס ושמנת ומוגש עם סלט.

עוגות בחושות, ניתן לקחת הביתה:

גזר טחינה– קמח מלא, טחינה, ביצים, סוכר ושמן קנולה

עוגת פירות ואגוזים\צימוקים– קמח, סוכר, שמנת חמוצה, שמן קנולה, ביצים, פירות ואגוזים\צימוקים 

עוגה טבעונית– ללא ביצים או מוצרי חלב, מכילה קמח, סוכר, סילאן, תבלינים, פשתן ואגוזים 

גרנולת הבית– שיבולת שועל, זרעים, אגוזים ופירות יבשים, אפויה עם סילאן ואינה מכילה שמן או סוכר 




בפעם הבאה אני לא אשאל "בא לך ארוחת בוקר?", אלא פשוט אגיד לחברה שלי: "בואי, ארוחת בוקר מעניינת במקום מקסים מחכה לנו" (-: 

אם גם לכם בא להישאר במרכז, להתחבר לטבע, לאכול קצת בריאות, ולצאת עם חיוך, 

"משק ברזילי" הוא המקום עבורכם.


גלוסיבוקס דצמבר. פתיחה יפה לשנה חדשה(-:






בכל חודש, כשהשליח עם הגלוסיבוקס שלי מגיע, 
איתו מגיע החיוך החודשי.
נו, אתם יודעים, דואר זה בדר"כ חשבונות, קנסות, מע"מ, וכאלו. 
מעיק, משהו.
עד שמגיע הגלוסיבוקס(-:

גלוסיבוקס דצמבר היה בסימן חגיגות סוף השנה.
מנצנץ שכזה(-:
כבר בעטיפה החיצונית אפשר היה להרגיש שזה חגיגי.
הקופסה הגיעה הפעם בצבע כסף, כיאה לחגיגות סוף שנה, ותחילתה של שנה יפה חדשה(-:

גם הנייר שעטף את המוצרים היה זרוע כוכבים,
ונתן תחושה חגיגית וכיפית:

כמו בכל חודש, לקופסה נוספו שוברים של מבצעים והטבות:

הקונספט לא השתנה גם בפנים, והמוצרים הונחו על מצע כסוף.
הפעם הקופסה מבחינתי הייתה מושלמת, 
וכללה שלושה מוצרים בגודל מלא(ששניים מהם בדיוק עמדתי לקנות),
ושלושה מוצרים מוקטנים:

אני אתחיל עם המוצרים בגודל המלא, 
כי הפעם הם הצליחו לגרום לי לשמחה גדולה כשפתחתי את הקופסה.
המוצר הראשון שממש שמחתי לקראתו היה עפרון עיניים עמיד(שחור) של קרליין.
העפרון האחרון שקניתי היה עדין מדי, נשבר בכל מריחה,
ואני שמחה שהגיע עפרון שחור חדש שאוכל לנסות:




פרטים על המוצר באתר גלוסיבוקס

המוצר השני הוא שפתון של לוריאל מסדרת "קולור ריש".
גם את המוצר הזה מאד אהבתי, אני משתמשת קבוע בשפתונים של לוריאל,
ושוב, כמו עם העפרון השחור, גם הוא בא לי ממש בזמן, והוא צבע ביניים בין שני הצבעים הקבועים שלי:




זה השפתון החדש בין השניים הקבועים שלי, על שלושה שפתונים תיק האיפור שלי עומד(-:
אתם חייבים להודות שהצליח לגלוסיבוקס איתי במיוחד החודש. יופי לי!


לפרטים על המוצר באתר גלוסיבוקס

המוצר השלישי בגודל מלא הוא מוצר שבשבילי, לימי החורף הסודקים, הוא מושלם.
אני סובלת בחורף משפתיים סדוקות, והמוצר הזה הוא קרם עשיר ומטפח לריכוך אינטנסיבי של השפתיים.
לפי היצרן, השמנים הפעילים בתכשיר(חמאת שיאה, שמן חוחובה, ופיטו-סקוואלאן) תורמים משמעותית לריכוך עור השפתיים ופועלים ביחד עם מינרלים קושרי לחות למניעת היווצרות סדקים ויובש. 
מקווה שהוא גם יהיה מוצלח, עדיין לא ניסיתי אותו, מחכה שקרם השפתיים הנוכחי שלי יגמר(-:


פרטים על המוצר באתר גלוסיבוקס

מוצר נוסף שכבר שפתחתי לו את הפקק, התמכרתי אליו, הוא קרם הגוף של אנג'ל. 
יש לו ריח ממכר, אידיאלי לערב, וחבל שהוא מוקטן, הייתי שמחה לאחד גדול כזה, אבל יופי של מוצר, שווה להכיר אותו. מה הייתי עושה בלי גלוסיבוקס? (-:

 פרטים על המוצר באתר גלוסיבוקס


את המוצרים של סבוקלם אני מכירה היטב, ואפילו לילדים שלי אני קונה את המוצרים מהסידרה של "סבוקלם יאנג". 
בקופסת גלוסיבוקס דצמבר קיבלתי סבוקלם-קרם עשיר.
את המוצרים המוקטנים אני לוקחת איתי לטיולים ונסיעות, הם קטנים ואיכותיים, ולכן, רק בטיול הקרוב אוכל לספר לכם אם הקרם שווה, אך מהנסיון שלי עם סבוקלם, יש להם מוצרים טובים מאד וגם היפואלרגניים, שזה פרמטר חשוב.

המוצר המוקטן האחרון הוא פריימר של סמאשבוקס, הפריימר המקורי למראה עור מושלם, אחיד וחלק, שהושק לראשונה באולפני הצילום בלוס אנג'לס על ידי מותג האיפור המקצועי סמאשבוקס. מכין את העור לאיפור ומגביר את עמידותו למשך שעות ארוכות, מטשטש מראה נקבוביות פעורות וקמטוטים ויוצר מראה עור בריא ורענן בתוך שניות:


פרטים על המוצר באתר גלוסיבוקס

וגם זה היה בקופסת דצמבר, 
בשביל שתהיה לנו חגיגה מושלמת,
ושנת 2013 שכולה אור ויופי, והרבה קופסאות מפנקות:

מסננת ליגת על! tescoma




אני חובבת גאדג'טים למטבח.
בעצם, מי מאיתנו לא? 
והפעם: 
מסננת(-:
כל אחד מחזיק לפחות אחת כזו בבית.
לי יש ארבע. 
בכלל, מסננת היום הפכה לכלי דקורטיבי.
הצבעים, המרקמים, האפשרויות-אין להם סוף. 
לפני שבועיים אחת ממסננות הפלסטיק שלי קיבלה "כוויה" מהגז.
הדלקתי את הכיריים, ולא שמתי לב שאני מתיכה את המסננת שניצבה ממש ליד.
טעות מטופשת שלי.
קורה במשפחות הכי טובות (-:
כדי שלא תחשבו לרגע שאני מספרת לכם סיפורים,
אז הנה, ההוכחה:




כמובן שהמסננת הפכה ל"בלתי יעילה בעליל",
לא יכולתי להניח אותה בסיר,
היא מחליקה פנימה לתוכו, לא עומדת בכובד.
 המסננת הזו, שאיתה שטפתי פסטות
('צטערת, יש לי סיר פסטה, לא משתמשת בו, מעצבן אותי)
וגם ירקות, איבדה את יכולותיה ברגע.
בדיוק כבמטה קסם, יומיים אחרי קיבלתי הודעה במייל
"רוצה לבדוק ולסקר מסננת?"
מכיוון שאני לא מוכנה לבדוק כל דבר, איך שקראתי "מסננת",
מיד עלה לי "ממש לא" לראש.
אבל המשכתי לקרוא, "דפקתי" חיוך, ועניתי: "ממש כן" (-:
אז למה "כן"?
קודם כל ולפני הכל, כי היא לא מפלסטיק,
אז היא לא תישרף לי שוב(-:
היא מפלדת אל חלד ברמה גבוהה,
ומגיעה עם אחריות ל-3 שנים:

דבר שני, היא יפה.
מרוב שהיא יפה, היא מתאימה גם כסלסלת הגשה:

חוצמזה שהיא יפה, היא גם גדולה, מה שמאפשר לסנן כמויות גדולות מהרגיל בפעם אחת,
בלי שהכל "גולש" מהצדדים:


חוצמזה שהיא גדולה, היא גדלה עוד!!!
המסננת מתרחבת לפי הצורך(בין 35 ס"מ ל-55 ס"מ),
מה שמאפשר לה להתאים את עצמה לגדלי כיורים שונים!
תכונה מופלאה:







בקיצור, היא מקסימה, פרקטית, עמידה, ונוחה:




לכל דבר טוב יש מחיר(-:
היא לא זולה. מחירה לצרכן 235 ש"ח.

המסננת מיוצרת ע"י חברת טסקומה. חברת Tescoma נוסדה בשנת 1994 בעיר זלין שבצ'כיה, והיא מציעה מגוון רחב של מוצרים מחומרים באיכות גבוהה(פלדת-אל-חלד מאיכות גבוהה, פורצלן נקי ועבה, פלסטיק עמיד, עץ באיכות מצוינת, סיליקון עמיד, פלסטיק שקוף קריסטל ועוד), ואני כבר נהנית ממוצר שני שלהם, כשהמוצר הראשון היה פורס התפוחים, שמשמש אותי המון לחיתוך אגסים ותפוחים בקלות:



לחברה מעל 2,000 מוצרים לבישול ביתי וקייטרינג מקצועי.  Tescoma נחשבת לחברה מובילה בתחום אביזרי המטבח ומוצריה נמכרים בלמעלה מ- 100 מדינות ברחבי העולם.
Tescoma מחזיקה בתעודה למצוינות בתחום הפיתוח, עיצוב ומיתוג כלי מטבח.
זהו. 
סיימתי עוד פוסט.
עכשיו אני הולכת לרחוץ פירות במסננת שלי, ולאכול תפוח.
שניהם עם ה-Tescoma שלי. ברור(-:

אורז עם בשר טחון, גרגירי חומוס וצימוקים. מתכון קל ושווה (-:









לפעמים, כשנחה עלי הרוח, אני מחליטה להכין משהו שעוד לא ניסיתי. 
אני לוקחת כל מה שיש לי מול העיניים, ומנסה לעשות מזה משהו חדש, מעניין, והאמת, גם כדי לשמוע את הילדים שלי אומרים שוב: "אמא, זה טעים!".
אתמול לקחתי את שארית בשר הבקר הטחון שנשאר לי מהבולונז שהכנתי יום לפני, הוצאתי גרגירי חומוס מהפריזר, החלטתי שבא לי גם טיפה מתוק, אז הוספתי צימוקים, ואת כל אלו שייכתי לאורז. יצאה מנה מרשימה, טעימה, ומיוחדת.
ביקשתם מתכון, קבלו באהבה:


שלב א': בשר+צימוקים

לחמם שתי כפות שמן זית משובח בסיר או במחבת נון-סטיק
(אני משתמשת בטפאל שלי, כמובן):



להוסיף 300 גרם בשר בקר טחון(טרי, לא לזייף, לא קפוא!!!)
שתי שיני שום קצוצות(אפשר שיני שום קפואות של "דורות" ודומיהן)
מעט פטרוזיליה קצוצה
לערבב את הבשר עד שמתפורר
להוסיף כוס צימוקים
פלפל, מלח ומעט כורכום
לערבב עד שהכל מתמזג ועושה חשק לאכול מהסיר(-:
להוציא מהסיר ולהניח בצד.

שלב ב': 

לשטוף היטב את האורז במים זורמים.
אני משתמשת במסננת החדשה והמדהימה שלי, קיבלתי אותה להתנסות, ואני כ"כ נהנית ממנה!
הספקתי כבר לשטוף בה ירקות, אורז ופסטות.
(המסננת מתוצרת טסקומה, חברה מובילה בתחום אביזרי המטבח, ומגיעה עם אחריות ל-3 שנים).
החורים בה אידיאלים, האורז לא נשפך החוצה דרכם, והיא גם מתרחבת לפי גודל הכיור, כך שהיא זוכה לתואר: "מסננת מעולה!" אני ארחיב עליה בפוסט נפרד(-:




להוסיף לסיר שמן, לשים את האורז השטוף והמסונן, ולטגן מעט.
לתבל במלח, הרבה פלפל שחור, כורכום בלי להתקמצן, ופפריקה מתוקה.
לערבב ולהוסיף מים לפי הוראות בישול האורז+חצי כוס.
להוסיף שתי כוסות גרגירי חומוס קפואים
(אני בעד קיצורי דרך עם מוצרים שעושים חיים קלים ושומרים על האיכות):

לערבב מעט, להביא לרתיחה, ולהוסיף את תערובת הבשר והצימוקים.
לערבב שוב היטב, לכסות את הסיר, להניח עליו מגבת לספיגת האדים, 
להנמיך לאש קטנה ולבשל כ-20 דקות.
להשאיר את הסיר מכוסה לעוד 5 דקות.
לפתוח, לשאוף לריאות, ולאכול.
אפשר ישר מהסיר, אבל מומלץ לשים בצלחת, לפזר פטרוזיליה קצוצה, ולהתענג.
אפשר להגיש עם טחינה גולמית בצד, לחובבי הז'אנר(-:

ושיהיה לכם בתיאבון!!!





צילום מזון-שלומי ארביב. מכל מלמדי השכלתי, ונהנתי!



מי שמכיר אותי יודע: צילום מזון הוא הדבר שהכי מרגש אותי.
צילום מזון הוא התשוקה שלי, האהבה שלי, הכיף שלי, ההנאה הכי גדולה שיש.
אני מצלמת מזון כבר תקופה ארוכה, ומקבלת מחמאות בלי סוף על התמונות המקסימות שלי. 
כן, אני לא מתביישת להגיד: אני עושה את זה טוב(-:
ובכל זאת, למידה היא משהו שלא נגמר לעולם, ולכן, כשמיטל מהאתר I LOVE FOOD  הזמינה אותי לסדנת צילום מזון אצל הצלם שלומי ארביב, לא הייתי צריכה לחשוב פעמיים. 
הסדנה יועדה לשמונה בלוגרי קולינריה מובילים, הייתי גאה להיות ב"רשימה הטעימה" (-:
את הסדנה היינו אמורים לעבור ביום שישי בבוקר, בסטודיו של שלומי בבית פנורמה.
חיכיתי ליום שישי הזה בקוצר רוח, ובחיוך אין סופי.
ידעתי שאני הולכת לחוויה שתספק לי את הסופ"ש המושלם, בתקווה ששלומי, הצלם, יהיה מישהו שכיף לעבוד איתו. איזה כיף, הוא אכן היה (-:
שלומי(בתמונה הימנית והשמאלית למעלה), דאג לנו גם לסטייליסטית מזון מוכרת מאד ומקסימה במיוחד, נורית ברניצקי(באמצע למעלה), ול"סו-צלם", אלכס, שתיעד את היום המרגש הזה.



כשהגענו, אשתו של שלומי, טובי, פינקה אותנו בארוחת בוקר משגעת עם סלטים, מאפים, גבינות, ועוגת שמרים מופלאה. כמובן שגם בארוחת הבוקר לא התאפקתי, וצילמתי כל פירור שעבר לידי(-:
התמונה הזו שלי נבחרה לככב במתכון לעוגת השמרים של טובי:





שמחים, שבעים ומרוצים התחלנו את הסדנה עם סיר של קציצות בשר. אופס… 
סיר של קציצות ברוטב עגבניות? זה לא מהדברים שאוהבים להצטלם!
צילמנו את הסיר בתנאי תאורה שונים, ולמדנו את ההבדלים בין כיווני תאורה, מקור תאורה, עוצמת האור, ואפשרויות "לשפר" תאורה בעייתית.
לא יאומן איך תבשיל אחד יכול להצטלם בכ"כ הרבה "פוזות", ולהראות שונה בכל צילום.
לפעמים הוא יכול לצאת מגרה בטירוף, ולפעמים להיראות כמו עיסה שאינה מעוררת תיאבון:

הסטודיו של שלומי מאובזר במיטב הציוד, אבל שלומי נתן לנו פתרונות לצילום ביתי, ולימד אותנו להשתמש באמצעים פשוטים שיש לכל אחד בבית כדי לייצר רפלקטורים, שישפרו משמעותית את מראה המנה המצולמת:



נורית, הסטייליסטית, הוסיפה לנו טיפים נפלאים כמו פינצטה. מי בכלל חשב על זה? גאוני!



בסופו של דבר, הגענו לתוצאה משביעת רצון, והצילומים הראשונים, שנראו כמו גיבוב של שמן עם כדורי בשר, הפכו להיות תבשיל מעורר תיאבון, רק ע"י שימוש נכון בתאורה, באביזרים, וב.. נו, טוב, כשרון גם(-:





אחרי "פרוייקט הקציצות", עברנו ל"פרוייקט המרק".
גם מרק הוא לא מהפרודקטים הקלים לצילום, במיוחד אם הוא מרק מרוסק, כמו המרק הכתום שהיינו צריכים להתמודד איתו:






במקרה הזה, מלבד הטכניקה והתאורה, למדנו גם סטיילינג.
בחרנו צלחות, אביזרי רקע, עשבי תיבול:




וגם שמנת נכנסה כדי לתת גוון של עומק ויופי למרק:


בסופו של דבר, אהבתי את התוצאה שהגעתי אליה, ואפילו מאד!





ואז הגיע "פרוייקט הסיום", שבו כל אחד בחר לעצמו פרודקטים שאיתם הוא רוצה לעבוד, מזון+אביזרים, וניסינו בעזרת שלומי ונורית להוציא את התמונה המושלמת.
אני בחרתי פלפל כנושא שלי, ושיחקתי עם הכלים, כדי למצוא את הכלי שבו הפלפל יצטלם הכי יפה. 
כמו בצילומי דוגמנות, גם בצילום מזון מצלמים הרבה כדי להוציא מעט תמונות טובות.
ניסיתי בכלי שקוף קטן, כלי שקוף גדול, כלי צבעוני, צלחת לבנה, עם עשבי תיבול, בלי עשבי תיבול:


 עד שהגעתי לתוצאה שהשאירה אותי מרוצה.
את זאת הכי אהבתי(-:


סיכום:
היה יום מדהים.
לא רציתי ללכת הביתה.
שלומי, אין כמוך, תודה על שישי מענג!!!
תודות:
למיטל גלם-וולק וענבל קליין, שבחרו בי כבלוגרית שראוייה לקבל במתנה יום מקסים שכזה. 
לשלומי ארביב, על הרבה כשרון, ידע, וטיפים מופלאים, כבר הספקתי ליישם אותם בבית(כמה סלמון מעושן אכלתי!!!)
לטובי, אשתו של, על הפינוק הקולינארי, ועל עוגת השמרים הנהדרת(-:
לנורית ברניצקי, על סטיילינג ללא פשרות, עטוף בטוב לב וחיוך מקסים.
לכולכם, תודה על שנתתם לי את הזכות להיות חלק מהחוויה, חוויה צילומית שעושה לי הרבה שמח בנשמה(-:

מה-טעים במטעים? רמת הנדיב. לו הייתי רוטשילד(-:


הוזמנתי לסיור עיתונאים בצפון הקרוב.
אותו צפון שאני כ"כ אוהבת.
הצפון הזה, שהוא כ"כ קרוב למרכז, ובכל זאת, מרגישים בו כבר "ארץ אחרת".
הצפון הקרוב, זה שמסתובב בין זרועותיהן של זכרון יעקב ובנימינה.
מסתבר שגם הברון רוטשילד אהב את הסביבה, והשקיע בה את מיטב מרצו וכספו.
שם, ברמת הנדיב, שנקראת על שמו של הנדיב הידוע הברון אדמונד דה רוטשילד, נמצא גן הנדיב, ולצידו נמצאת מסעדת "מטעים", בית קפה/מסעדה חלבית, שאליה הוזמנתי לדגום את התפריט שעליו אמון השף עמי דניאל.
מטעים נמצאת במקום ירוק ומקסים.
בכלל, האזור כולו הוא אזור ירוק במיוחד, ואפילו הבנייה ירוקה(-:
"מטעים" ממוקמת ברמת הנדיב, על חוטם הכרמל, בין זכרון יעקב לבנימינה.
חוץ מהיותה "ירוקה", "מטעים" גם חברתית, והיא משתפת פעולה עם עמותת עלם המעסיקה בני נוער בסיכון ומכשירה אותם למקצועות המסעדנות, תחת הקונספט הזה, שהוא חלק בלתי נפרד מהתפריט:




טוב, לתכל'ס(-: מה אכלנו ואיך היה?
פתחנו עם שוט סלק
היה מרענן. בכלל, נראה שהסלק קיבל בשנים האחרונות את המקום הראוי לו, והוא מופיע בוריאציות שונות  במסעדות רבות וטובות. פעם כרוטב, פעם כקרפצ'יו, פעם כ"שוט", ותמיד הוא מוסיף צבע ורעננות לכל מנה:

קיבלנו לטעימה את המנה של מרק היום
מרק היום היה מרק כתומים, ואני מאד אהבתי אותו. 
בכלל, אני אוהבת מרקים, בכל הטעמים, בכל המרקמים, עם כל התוספות, ובתנאי שיהיו מתובלים היטב(-:
מרק היום: 26 ש"ח

אחת הבעיות שלי עם האוכל במקום הייתה החצילים. 
אני לא אוהבת חצילים, בשום צורה, בשום גירסה, בשום קונסטלציה.
שתי מנות היו "מנות מחוצלות", ולכן יכולתי להתרשם רק מצורת ההגשה, ומהטעמים שמסביבן.

בפינה הימנית למעלה(ומשם, בכיוון השעון):
"בוקר כרמל"– מאפה דרוזי עם קציצת ירק, חציל ועגבנייה קלויים בתנור, ביצה עלומה ויוגורט:
המנה נראית מקסימה. בגלל החציל, אני אכלתי רק את הביצה העלומה וקציצת הירק, שתיהן היו נפלאות. 
מבחינתי, תוציאו את החציל משם, וזה הכריך המושלם(48 ש"ח) (-:
"סינייה חצילים"– חציל קלוי, בורגול וטחינה חמה, עם סלט פיסטוק, חמוציות ועלי בייבי(56 ש"ח):
המנה נראית מדליקה ומשביעה, אבל עיקרה חצילים, ונו, אני לא נוגעת, ולכן אין לי שום חוות דעת עליה
"סלט צבעוני"– גזר, צנונית, מלפפון, עגבנייה, קולרבי, פלפלים צבעוניים, כרוב סגול ובצל ירוק, מתובלים בשמן זית, זעתר, עלי פטרוזיליה ונענע, ומוגשים עם טחינה גולמית או יוגורט לבחירה(45 ש"ח):
אחד הדברים שאיפיינו את הארוחה הייתה טריות חומרי הגלם, ניתן היה להבחין שהכל מגיע "פרש", ויש הקפדה על שילוב עם הרבה "בריאות" כמו חיטה, יוגורט וירקות.
"אמא אדמה"– מנה מצוינת של ירקות שורש על מג'דרה עדשים, חיטה מעושנת, ויוגורט(54 ש"ח):
מנה שאני מאד אהבתי, זו המנה שהייתי מזמינה שוב, מנה בריאה, טעימה ומשביעה.


שוב, תחת אותו קונספט, אני אתחיל בפינה הימנית למעלה, ומשם, עם כיוון השעון(-:
"פסטה פטריות"– פסטה ברוטב שמנת, יין לבן, פטריות פורטבלו ושמפיניון(46 ש"ח):
המנה לא הייתה מוצלחת, התיבול לקה בחסר, והסיכום שלה ושלי: אני מכינה כזו טובה יותר בבית.
"כריך סלמון"– כריך פתוח של גרוולקס, ביצה עלומה, גבינת שמנת, תלתלי מלפפון ובצל סגול, מוגש עם סלט בצד(48 ש"ח):
לא יכול להיות בזה משהו רע (-: טוב, נו, ככה פשוט: היה טעים. השילוב של הסלמון עם הביצה העלומה היה נהדר, התענגתי מלראות את הצהוב זולג על הכתום, וחיסלתי בהנאה(-:
"תרד וגאודה"– לחם קלוי פתוח הנאפה במקום, ועליו תרד חלוט, גבינת גאודה, וביצה עלומה. מוגש עם קפה(36 ש"ח-עסקית בוקר):
אחלה דיל לבוקר "בקטנה", למרות שלא הייתה שום בשורה בכריך הזה, אבל לפעמים לא צריך בשורה, סתם תיאבון של בוקר(-:


המנה המנצחת מבחינתי הייתה מנת הסלמון, מתפריט הצהריים.
"פילה סלמון"– בתוספת ירקות ירוקים וחיטה(82 ש"ח):
הסלמון היה עשוי בדיוק במידה, מתובל נהדר, ובכלל, מנה עשירה ובריאה, שסגרה לי את "פינת המאד טעים לי" (-:



ולקינוח:
מבחינתי, את הקינוח אני חייבת להפריד ל"קפה" ו"קינוח", שהיו סוג של קיצוניות לא ברורה.
הקפה היה נפלא. בכלל, את הקפה MAURO אני מאד אוהבת. מאד. 
הקפה היה מוקפד, הקצף עשוי היטב, הטמפרטורה מושלמת.
ואז באו הקינוחים, וקצת קילקלו לי את הקפה המושלם.
"קראמבל תפוחים"– תפוחים וקרם שקדים אפויים, עם פירורי בצק, מוגש עם שמנת חמוצה(32 ש"ח):
 יצא חלקו קר וחלקו חם, טעמו היה מעט מריר, והשמנת רק החמיצה את הטעם שגם ככה לא היה מעלף. למרות שהמנה מרשימה בגודלה, לא הייתי חוזרת עליה, אלא אם תשתדרג, כי הרי אני מחובבי עוגות התפוחים באשר הן(-:
"פאדג' סאנדיי"– עוגת שוקולד פאדג' עם טופי, אגוזים, גלידה וקצפת(32 ש"ח):
טוב, אין לי מה להגיד. הקינוחים צריכים שדרוג, בעיניי.
מזל שהיו גלידה וקצפת(-:


פרטים נוספים על המסעדה:
המסעדה ממוקמת בלב פארק הטבע של רמת הנדיב, המשלב בתוכו אווירת כפר קסומה המעניקה מקום מפלט מהעיר, שבילים שעוברים בנוף ים-תיכוני(ואפילו ראינו את הים!), ולאורכם תצפיות נוף מרהיבות, אתרי התיישבות קדומים, מעיין נסתר ועוד. במקום מתקיימים סיורים לקהל הרחב:

הפארק משתרע על פני 4500 דונמים ומקנים תחושה של אי ירוק ורחב ידיים, המשמר את נופו הטבעי של רכס הכרמל, ומהווה בית גידול למגוון עשיר של צמחים ובעלי חיים. כמה הנאה ותחושה של אוויר נקי הייתה במקום הזה, כמה יופי, כמה צבע, כמה פרחים והמון ירוק:




בפארק נמצאת גם מערת הקבר של הברון רוטשילד, הרי הוא "הנדיב הידוע". ראינו סרט באודיטוריום על הברון רוטשילד ופעילותו בארץ(שבו יצאתי עם תחושה של "איזה באסה שהוא לא פה לראות את המקום המקסים שהוא העמיד פה"), וביקרנו במערת הקבר, שבו נמצאים ארונותיהם של הברון ואשתו.
במכרז שנערך בין אדריכלי התקופה בשנת 1934 זכה האדריכל אוריאל שילר בהצעתו לבנות שתי פירמידות בהם יטמנו ארונותיהם של הברון בנימין (אדמונד) דה-רוטשילד ורעייתו עדה (אדלאייד).  
על אף שתוכנית זו זיכתה את שילר במכרז, הוא לא היה שלם עם הרעיון. הוא טרח ונסע ללונדון, ובפגישה עם ג'יימס דה-רוטשילד, בנו של ה"נדיב הידוע", הציע חלופה מתאימה הרבה יותר מקודמתה: מערת קבר במרכז הגנים ובמקום הגבוה בהם. כך בעצם התממש רצונו של הברון להיטמן בסלע, בארץ ישראל. 
חומרי הגלם ששימשו בבניית המערה מקורם  בארץ, כולל סלעי גרניט שחורים, מעובדים באיכות משובחת. מערכת השבילים המתפתלים בגן מובילה בעדינות לפתח שנחצב בסלע. העומד בפתח שביל הגישה אינו רואה את שערי הברזל של רחבת הקבר, וגם הניצב בפתח המערה עצמה אינו רואה את המצבה משום התוואי המעוגל של הנתיב. אופן התנהלות זה מעיד על דרכם של החיים: אין לדעת מה מצפה מעבר לעיקול. 
רחבת הכניסה לקבר מוקפת בבריכת מים ישרת זווית, המהווה סמל לחיים, ומנוגדת למצבת הברון הסמוכה:

צלליתו התמירה של עץ ברוש מצוי ניצבת בכניסה למערה עצמה, כנר תמיד ירוק העד. משמאל לכניסה פסל כוס הדמעות, הזולג טיפה אחר טיפה בעצב על פטירתו של הברון ורעייתו.
דלתות האבן הכבדות הסוגרות על פתח הכניסה אופייניות למערות קבורה של תקופת בית שני,  בעוד שמערת הקבר מעוררת אזכור למערת המכפלה. הצמחייה במקום תואמת ברוחה את דרכו של הברון: צניעות ואצילות. בחורף מבצבצת מבין הסלעים רקפת מצויה, וצובעת את הכניסה בוורוד ענוג.
מרכז המבקרים:
בכניסה לרמת הנדיב מקדם את פני הבאים מרכז המבקרים. המבנה משמש כמבואה המאפשרת למבקרים היכרות עם הרעיונות העומדים בבסיס העשייה של רמת הנדיב ועם הפעילויות השונות המוצעות במקום. 
צורתו כשל גבעה ירוקה עטורה בצמחיה הטומנת בתוכה מרכז מידע,  אודיטוריום, כיתות למוד, אולם התכנסות, גלריה, קיוסק וגם מסעדת "מטעים", שעליה כבר סיפרתי לכם (-: 


לסיכום:
היה יום מקסים. 
השילוב בין הפארק, בית הקפה הנעים, הסרט באודיטוריום וביקור במערת הקבר השאיר אותי עם הרגשה של "איזה בוקר של כיף, איזה כיף שהיה לי הבוקר".
בסופו של יום, זה כל מה שצריך (-:

מיטבול. מסעדת בשרים במידות גדולות(-:









כל מילה שמתחילה עם "מיט", כבר עושה לי חשק לבדוק מה מסתתר מאחוריה.
ברור, יש גם יוצאים מהכלל. כמו למשל, מיט רומני.
הוא לא עושה לי את זה(-:
אבל… מסעדה שמתחילה ב"מיט", עושה לי את זה ביג טיים, לפחות ברמת גירוי החושים.
הוזמנתי לטעום מהמנות של מסעדת "מיטבול" בראשל"צ,
וחזרתי כדי לספר לכם עוד קצת על "מיט",
אותו מיט שאני כ"כ מחבבת.
meat (-:





מיטבול היא לא מסעדת שף אלגנטית, אבל היא מסעדה כיפית, שמתאימה לכל המשפחה, ובכל שעה יש לה את הקהל שמתאים לה, ושהיא מתאימה את עצמה אליו.
מנות הפתיחה היו גדולות וכיפיות.
צ'יקן צ'ילי- נתחוני עוף מצופים בטמפורה, מוגש ברוטב צ'ילי מתוק(41 ש"ח)
המנה הייתה טעימה, רוטב הצ'ילי המתוק השתלב בה מצוין:

כרובית מטוגנת, ואני, נו, אתם יודעים, מסוגלת לחסל שלוש צלחות ממנה ברצף. קצת היה חבל לי שנתנו לה לשחות ברוטב.
לפעמים רוצים לעשות למנה טוויסט, אבל מבחינתי כרובית מטוגנת לא צריכה את כמות הרוטב שצורפה אליה, ואם כן, אז הרוטב צריך להיות מוגש בצד, כדי שלא יאפיל על המנה.
אם במנה הקודמת זה התאים, פה זה פחות, למרות שהכרובית ככרובית הייתה מעולה, ומטוגנת בדיוק במידה:



ברוסקטה- סינטה כבושה בתערובת עשבי תיבול פיקנטית, מוגש על טוסטונים(31 ש"ח)
מנה שהייתה חביבה, אם כי עמוסה מדי, מה שהקשה על נעיצת ביסים בלי שהכל יתפרק:





פטה כבד- בליווי ריבת בצל וטוסטונים(38 ש"ח)
את המנה הזו אני אסכם בקצרה: טעמתי טובים יותר.
הרגשתי יותר מדי שומן, פחות מדי כבד, ואני פולניה, אוהבת כבד.
פה הוא לא הצליח לרגש אותי למרות שהוגש בצורה מעוררת תיאבון יפה:




פטריות שמפיניון בשמנת- רוטב שמנת ועשבי תיבול(38 ש"ח)
פטריות ושמנת אני אוהבת, והמנה הייתה מוצלחת.



את הארוחה ליווה יין שאני מאד אהבתי, לבן של יקב גוש עציון.



ולמיט!!!
הנתחים היו עשויים היטב, מידת עשייה מדויקת, וטעימים.
התיבול היה עדין, והאנטריקוט קושט בשיני שום קונפי.
זהו, מבחינתי זו הארוחה האמיתית, וכל השאר בטל בשישים.





מבחינת הקינוחים לא הייתה שום בשורה.
מבין השלושה שהוגשו, לו הייתי בוחרת שוב קינוח, הייתי הולכת על הוופל הבלגי החם, שהגיע עם כדורי גלידה וקצפת ורוטב שוקולד חם.
אם היו מוסיפים לו פרוסות בננה, או פרי מרענן, הוא היה מושלם:




עוגת השוקולד הייתה בינונית ואפילו מעט יבשה,
לא הייתי חוזרת עליה שוב:




גם הפבלובה לא הפילה אותי מהכיסא, והשתוללה סביבה מנת יתר של קצפת.
אם אלו היו סמים, היא הייתה מתה. לא רע למות מקצפת(-:
זה מקסים לתת מנות גדולות, אבל את זה צריך למנן.


הגענו ביום שלישי, הקונספט בשלישי הוא בוטנים.
קליפותיהם מפוזרות על הרצפה, והם מוגשים בקליפתם לשולחן.
סיימתם לקלף? פשוט תשליכו את הקליפות על הרצפה.
אף אחד לא יגיד לכם שאתם לא מנומסים(-:








לסיכום:
היו מנות מכל הסוגים. טובות יותר, טובות פחות.
הבשר היה אחלה.
הקינוחים טעונים שיפור.
האווירה כיפית. 
ההמלצה שלי: להקטין את המנות ולעדן טעמים,
כי בסופו של יום, אנחנו כבר יודעים, הגודל לא קובע(-:

מסעדת מיטבול

ראשון לציון, דרך המכבים 8
טלפון: 03-9646468

ותודה לעודד(משמאל) ולשותפיו על האירוח הלבבי ב"מיטבול":


עב בשר. כשבא לכם בלאק אנגוס, או בילוי קצר בגן עדן(-:






בשר.
יש הרבה מסעדות שמגישות בשר.
יש מעט מסעדות שעושות את זה טוב, ממש טוב.
הוזמנתי למסעדת "עב בשר" שברמת החייל.
השם נשמע מבטיח.
עכשיו, נשאר לי רק לבדוק אם גם המנות מקיימות את ההבטחה(-:
עב בשר היא מסעדת בשרים ישראלית,
והסניף התל אביבי הוא השני והחדש, 
כשאחיו הבוגר ממוקם בנתניה.
הבעלים של המסעדה, אילן עובד, הוא קיבוצניק לשעבר,
והאווירה במסעדה בהחלט נותנת תחושה של רטרו עדכני
עם ניחוח של ארץ ישראל היפה "של פעם":

השפית שמנצחת על התפריט היא אסתי גרוס
(לשעבר טייקה, קפה איטליה, אורנה ואלה),
ואין ספק שהיא מצליחה לתת את הטאצ' הנכון בכל מנה:

את הארוחה פתחנו בפוקצ'ה עם שמן זית ובלסמי.
היא הייתה חמה, טעימה, ובלתי ניתנת לעצירה (-:

אני תמיד בעד קרפצ'יו. בדר"כ זו מנה מנצחת, אם היא מתובלת היטב.
והיא הייתה(-: הקרפצ'יו שודרג עם תוספות מעניינות, שנתנו טוויסט נפלא.
קרפצ'יו פילה בקר, 49 ש"ח.
משוח בשמן זית, מלח ים אטלנטי, פלפל גרוס, בליווי סלט טעים, ומקל קריספי עם אגוזים:
נכון, זה היה "רק" סלט, אבל לא יכולתי להפסיק לאכול ממנו. 
אולי זה התיבול, אולי הכרובית שנתנה פה גוון מעניין ושונה מסלטי ירקות אחרים, בכל מקרה, זה היה סלט "שווה" (-:
סלט קיבוץ, 33 ש"ח.
מלפפון, עגבניה, גזר, קולורבי, כרוב, בצל סגול, כרובית, צנונית ברוטב וינגרט עשבי תיבול:


חלק מהמנות הראשונות היו שילובים של בצק ממולא בשר.
קצת הצטערתי שלא קיבלנו בראשונות לטעימה את פטה הכבד,
מנה שאני מאד מאד אוהבת. 
הבטחתי לעצמי שבביקור הבא ב"עב בשר",
המנה הראשונה שאזמין תהיה פטה כבד,
בתחושה שלי זה יהיה פטה כבד נפלא. 
ואתם הרי יודעים, התחושות שלי לא טועות, בדר"כ (-:
מנה ראשונה משלושת מנות ה"בצק ממולא בשר",
מנה מצויינת, ובכלל, עלים ירוקים עושים לי את זה. 
כשסלט עלים ירוקים מגיע עם פחמימה ובתוכה בשר אנטריקוט, זה נפלא.
הדבר היחיד שהיה חסר לי עם המנה זו טחינה משובחת, ואז, סביר שהייתי עוטפת אותה באהבה אל חייקי, ונשארת איתה לנצח.
ובכלל, הייתי שמחה לאכול בעב בשר, לנצח (-:
סלט עשבי תיבול וסיגר אנטריקוט, 44 ש"ח.
בצל ירוק, פטרוזיליה, נענע, ארוגולה, צנוברים, מיץ לימון ושמן זית:


מנה נהדרת נוספת, שבביקורי הבא ב"עב בשר" היא תהיה חלק מהארוחה, היא מנת הכנאפה טלה.
כנאפה טלה, 44 ש"ח.
בשר טלה טחון, עטוף בשערות קדאיף. וזה טעים!!!


מנת האמפנדס הייתה טעימה, ולא ספרתי כמה כאלו אכלתי,
אבל זה בטוח היה יותר משלוש (-:
אמפנדס, 33 ש"ח.
במילוי בשר מתובל וזיתי קלמטה, מוגש עם סלסלת עגבניות וטחינה לבנה:


עוד סלט מצוין, מיוחד ומרענן, היה סלט השורשים הצבעוני והיפה הזה.
סלט שורשים, 26 ש"ח.
קולורבי, סלק, צנונית, גזר ומיקרו בזיל בתחמיץ תפוזים:




ולעיקריות!!!!
הבשר ב"עב בשר" הוא נתחי בלאק אנגוס. מביני דבר יבחינו מיד בהבדל.
זה לא "סתם" עוד בשר. זה בשר.
אמיתי, טעים, עשוי בצורה מושלמת,
מתובל בעדינות מענגת ומדויקת.
מלח, פלפל, וזהו. האמת, לבשר טוב, לא צריך יותר.
זה הרעיון בבשר טוב, להרגיש את הבשר, להנות ממנו "אז איז". 
ואני נהנתי, כמה שנהנתי מהנתחים המשגעים שהוגשו לנו,
אנטריקוט, פילה, ונתח T-bone .
זה בעצם, ממצה את החוויה ב"עב בשר". 
לחובבי הבשרים, כמוני, יש תחושה של "הגעתי לגן עדן":



אפילו העוף, שהוא בסה"כ עוף, הוגש עם הטוויסט של הבצל, ותיבול משגע. 
ב"עב בשר" יודעים לטפל בבשר. אין בכלל ספק.
התוספת שהוגשה בצד, של ה"פוטטו", הייתה מיותרת, והיא הייתה החוליה החלשה בערב הזה.
אם תשאלו אותי, סתם צ'יפס או פירה היו עושים עבודה הרבה יותר טובה, הבשר הוא העיקר, וכזה הוא צריך להישאר. 
שום דבר עם טעמים חזקים מדי לא צריך בסביבה. 
צריך פשוט להנות מהבשר, כי הוא בשר(-:
כבר הרבה זמן לא ביקרתי במסעדה שכל מנה בה הייתי נהנית לאכול שוב.
ב"עב בשר" זה קרה.
הכל היה לי טעים, הכל היה מתובל בדיוק כמו שאני אוהבת, והכל היה ראוי.
השפית אסתי גרוס עושה עבודה נהדרת, מגיעות לה מחיאות כפיים.
גם אחרי שאכלתי כל כך הרבה דברים טובים, וכ"כ הרבה בשר,
אתם מכירים אותי, אני לא מוותרת על הקינוח.
אין מה לעשות, זו החוליה החלשה שלי(-:
קיבלנו שלושה קינוחים, שלושתם היו לי טעימים.
הקינוח שאני הכי אהבתי היה קרם ברולה חצי קפוא.
קרם ברולה, 36 ש"ח.
מקפא ברולה על עלי פילו ברוטב אוכמניות:








מסעדת "עב בשר" 

עב בשר ת"א
הברזל 34, רמת החייל, תל אביב

עוף עם כרובית, תרד וחלב קוקוס בסיר נהדר של טפאל (-:








מאז ומתמיד, הכלים של טפאל הם אלו שהחזיקו אצלי הכי הרבה זמן.
בניגוד לסירים אחרים עם ציפוי נון-סטיק, הציפוי של טפאל לא מתקלף ולא נשחק ביחס לסירים אחרים שאותם ניסיתי.

TEFAL השיקה את Sensorielle , סדרת כלי בישול המצוידת בציפוי נון סטיק (intensium ) חדש.
את המחבת של טפאל מהסדרה הזו כבר יש לי, ואני נהנית ממנו כמו שלא נהנתי מאף מחבת.
המחבת הזה, כלום לא נדבק אליו. ציפוי הנון סטיק שלו מעולה, וכל מה שאני מטגנת בו, נשאר מושלם.
כמה שמחתי לקבל את הסיר מאותה סידרה לבדיקה, כשגם בלי בדיקה, ידעתי שאני הולכת לאהוב אותו.
יש לי סיר של טפאל, מהימים שלפני "עידן הבלוגרים", והוא הסיר היחיד שנשאר אצלי "בחיים" לאורך כ"כ הרבה שנים.
הוא, וסירי הנירוסטה של סולתם.
בנון סטיק, הוא ניצח את כל הסירים האחרים.
הוא גם יפה, הוא גם נוח, והוא גם איכותי, וללא עופרת וקדמיום, כך שהוא גם בריאותי להפליא (-:







הנסיון הראשון שעשיתי איתו היה תבשיל של חזה עוף עם כרובית, תרד וחלב קוקוס.
איך מכינים?
מטגנים בצל במעט שמן אורז(או שמן אחר), עד להזהבה:






מוסיפים את רצועות חזה העוף, ותבלינים(מלח+פלפל)






כשהן זהובות, מוציאים מהסיר ומניחים בצד, כדי לא ליבש את העוף.
מפרקים כרובית לפרחים:



מכניסים לסיר, מוסיפים רוטב צ'ילי חריף, מלח ופלפל, ומקפיצים עד שזהוב:






מוסיפים עלי תרד טריים, ומערבבים:







מוסיפים את חלב הקוקוס, מביאים לרתיחה, ומבשלים כמה דקות, עד שהחומרים מתמזגים.
בסירים האלו, שום דבר לא נדבק, לא לתחתית ולא לשוליים (-:



מוסיפים את העוף עם הבצל לסיר, ומערבבים.
טועמים ומתקנים תיבול אם יש צורך(-:




מעבירים לצלחת הגשה, ונהנים מכל ביס (-:



בתיאבון!!!

פיטר הומל. סטייקים מעולים, בשר משובח, קצב שהוא שף, מעדנייה נפלאה.









בשר.
נו, אתם יודעים.
אני אוהבת בשר. מאד.
סוג של קרניבורית, שיכולה לחסל סטייקים מעולים, 
אחד אחרי השני, כאילו אין מחר.
יש בשר "רגיל", יש בשר "טוב", ויש בשר "מעולה".
כשהוא מעולה, הוא גם שווה, משובח, מענג וטעים בטירוף.
כשהוא כזה, כל ביס ממנו יכול להשאיר אותי עם עונג מושלם לשבוע לפחות.
עד העונג הבא.
כשהקצב שלך הוא גם שף, והבשר מיושן ועשוי הכי טוב,
זה אפילו נפלא יותר.
כשהוזמנתי למעדנייה של פיטר הומל, לא תיארתי לעצמי שזו תהיה מעדנייה שמהרגע שאצא ממנה, ארצה לחזור אליה שוב. ושוב.
אין יום מאז שהייתי שם, שאני לא חושבת על אותם נתחים שהקצב-השף-האוסטרי הכין לנו, ובפי לא עולה געגוע:







הוזמנתי לערב אצל פיטר הומל במעדנייה. 
כבר כשהגעתי לשם, וראיתי איך זה נראה, 
ידעתי שהולך להיות ערב משגע:



פיטר, שף אוסטרי, (בתמונות עם סרגיי, יד ימינו), 
ערך לנו סיור במעדנייה, והסביר לנו על תהליך היישון של הבשרים,
שנעשה במקום.
קצת על פיטר הומל:

השף פיטר הומל עלה לארץ בשנת 1989 מאוסטריה ומיד הפך לאחד השפים המובילים בעולם המלונאות הישראלי.
הוא עבד במבחר מלונות מהטובים בארץ, ביניהם קראון פלזה ירושלים ומלון הנסיכה באילת.
עם נסיון בינלאומי של מעל ל-25 שנים ואהבה גדולה לבשרים,
החליט פיטר להקים מעדניית בשרים מיוחדת.
הוא עזב את אילת עם משפחתו ועבר לאזור השרון.
במעדנייה ניתן למצוא בשר משובח, וכמו שאומר פיטר:
יש הרבה קצבים, אבל פה הקצב שלך הוא שף.







אחחחח, המותרים הטובים האלו, כמה שאני אוהבת מעדניות משובחות (-: 
אם אתם שם, ואתם תגיעו לשם, אני ממליצה לטעום את הפלפלים הקטנים עם מילוי השמנת. 
אין מצב שלא לוקחים קופסא כזו הביתה.
אני לקחתי גם זיתים מעולים, עם תיבול משגע.






ואיך אפשר בלי גבינות מעולות:




את הערב התחלנו בסדנה להכנת טרטר. 
אני לא חובבת טרטר, אבל יצא לי משגע!!!
לקחנו נתח בשר:




קצצנו אותו דק, הוספנו מרכיבים, כל אחד וטעמו, וקישטנו עם ביצי שליו:




וככה זה נראה בסוף, טרטר, מעשה ידיי להתפאר.
כן, גם הצילחות מעשה ידיי. מוכשרת שכמותי(-:





אחרי ששיחקנו בבשר, ונהנינו, עברנו לחלק היותר טעים של הארוחה.
בשר!!!
שף, שהכין לנו בשר משובח, שהוא מיישן במקום. 
מי צריך יותר מזה? 
חשוב ומומלץ מאד:
בימי חמישי בערב, ובשישי בצהריים, עם חנייה חופשית, ואוויר נפלא,
השף פיטר הומל, במעדנייה שממוקמת בקניון דרורים, מאפשר לכל אחד לבחור את הנתח שהוא רוצה, לשלם רק עבור הנתח, ולקבל אותו על המקום עשוי על האש, ואני אומרת לכם… זה שווה!!!
אכלנו פילה טלה מעולה,
אני לא אגזים אם אומר שזה היה פילה הטלה הכי טוב שאכלתי מעודי.
גם הסינטה הייתה נפלאה. 




ועם צוות מקצועי שכזה, וחיוך שכזה, 
איך אפשר לא להגיד: היה מושלם!


לפרטים נוספים:
המעדנייה של פיטר הומל
קניון דרורים